זוג שאיבד משהו יקר מבקש להכניס הביתה ילד־מכונה דמוי אדם. הטכנולוגיה מציעה נוכחות חדשה, אבל אינה מבטלת את השאלות שהטרגדיה השאירה. ״כבשה בקופסה״ משתמש בעתיד קרוב כדי לבחון קשר משפחתי בהווה: מה יוצר תחושה של בן משפחה, ואיך נראית התחלה חדשה שנושאת איתה גם זיכרון של מה שהיה? ילד־המכונה מוצע כבן משפחה חדש, אבל השאלה אינה רק אם הוא יכול להתנהג כמו ילד. בני הזוג מגיעים לקשר עם צורך רגשי שנולד מן הטרגדיה, והנוכחות החדשה צריכה למצוא מקום בתוך בית שכבר נושא זיכרון. העתיד הקרוב מאפשר לבחון שאלה מוכרת באופן לא מוכר: האם אהבה תלויה במקורו של מי שנמצא מולנו, או בקשר שנבנה איתו. התקווה להתחלה חדשה מתקיימת לצד הקושי להחליט מה אמור להימשך ומה להשתנות. חובבי מדע בדיוני אנושי ודרמות על הורות, אובדן וזהות עשויים להתחבר לרעיון. הטכנולוגיה היא חלק מן המצב המשפחתי, ולא בהכרח הבטחה לסרט אקשן על רובוטים. מי שמחפש סיפור נטול עיסוק באבל צריך להביא בחשבון שהטרגדיה היא נקודת הפתיחה. הבחירה מתאימה לסקרנות כלפי קשרים ושאלות מוסריות, יותר מהצורך בהרפתקה עתידנית עם חלוקה ברורה לגיבורים ולאויבים.