אספת הדיירים מתחילה במעלית שצריך להחליף, ונעשית דיון על השכן שאולי יעבור לבניין. כשעולה האפשרות שמדובר באדם המתמודד עם בעיות נפשיות, עקרונות הסובלנות פוגשים את הפחד האישי. ״מי בעד״ נשאר בתוך קבוצה קטנה כדי לשאול מה אנחנו מוכנים לקבל בשכנות, ומתי עמדה יפה נעשית החלטה שנוגעת לנו ממש. הדיון מתחיל בהוצאה משותפת לבניין, נושא שכל דייר יכול להציג לגביו עמדה עניינית. הידיעה על השוכר החדש משנה את השיחה ומעמידה את הצהרות השכנים על שכנות וקבלה במבחן קרוב הרבה יותר. כשהאדם שעליו מדברים עומד לגור מעבר לקיר, החששות והדעות הקדומות כבר אינם דיון תיאורטי. חדר הישיבה בדירת אלברטו נעשה מרחב שבו קהילה קטנה צריכה להחליט מה היא באמת מוכנה לחלוק. הסיפור עשוי להתאים למי שאוהב קולנוע שמרכז כמה אנשים במקום אחד ונותן לשיחה לחשוף יחסי כוח וסדקים בעמדות. יש כאן עניין בבריאות הנפש ובסטיגמה, ולא רק בסכסוך משעשע על מעלית. מי שמחפש עלילה מרובת אתרים או תעלומה חיצונית ימצא מוקד שונה: דיירים רגילים שנאלצים לבחון את המרחק בין הערכים שלהם לבין תגובתם לאדם זר.