בעיירת קיץ שנראית מושלמת, מוכר גלידה מציע לילדים משהו שהמבוגרים אינם מבינים את מחירו. מה שמתחיל במראה מוכר של חופשה ומתוק הופך לאימה ולכאוס. סרטו של איליי רות' בונה את האיום מתוך הניגוד הזה: מקום שנראה תמים, מבוגר שנראה ידידותי וסכנה שמתגלה כשהשגרה כבר נשברה. מוכר הגלידה פועל בתוך עולם שמזוהה עם חופש, ילדות והנאה פשוטה. האיום נבנה מן ההפרה של ההסכמה הזאת: אדם שמציע משהו מושך עשוי להיות בדיוק מי שמסכן את הילדים. כשהמתוק מקבל משמעות אחרת, גם הרחוב והעיירה נראים אחרת. נקודת המוצא אינה מבקשת להרחיק את הפחד למקום מסתורי, אלא להכניס אותו לטקס יומיומי שהמבוגרים רגילים לקבל בלי לחשוב פעמיים. זהו כיוון ברור לחובבי אימה קיצונית ולמי שמסתקרן מן השילוב בין הומור לאלימות שמזוהה עם הסרט במקורות הביקורת. ילדים וסכנה לילדים הם חלק מרכזי מהמסגרת, ולכן השם הצבעוני אינו רמז לבילוי משפחתי. מי שמעדיף מתח מרומז בלי מראות קשים צריך לבדוק היטב את הסיווג והקדימון. הבחירה כאן קשורה גם לסבילות לתוכן, לא רק לאהבה כללית למתח.