בלה מזהה בביתה דמות שנראית בדיוק כמו אמה, אבל תחושת ההיכרות רק הופכת אותה למפחידה יותר. הסרט בונה את האימה מתוך המקום שבו אמורים להרגיש הכי בטוחים: הבית והמשפחה. ג'סיקה צ'סטיין מגלמת את האם וגם את הדמות האחרת, כשהילדה נדרשת להבחין בין קרבה מוכרת לבין משהו שמתחזה לה. בלה פוגשת איום שקשה במיוחד להסביר: הוא נראה כמו האדם שאמור להעניק לה ביטחון. הדמיון בין האם לישות מערער את היכולת להסתמך על מראה מוכר, והילדה נדרשת להבין את הקשר שנוצר בתוך הבית לפני שהיא יכולה להחליט איך להגן על עצמה. התפקיד הכפול של ג'סיקה צ'סטיין מעניק לנקודת המוצא צורה מוחשית. ההבדל בין קרבה לבין סכנה אינו מסומן בפנים זרות, אלא באותה דמות עצמה. אם אתם אוהבים אימה על הבית והמשפחה, עם מבט של ילדה ותחושה שאי אפשר לבטוח גם במוכר ביותר, זה הכיוון שהסיפור מציע. הוא עשוי להיות קשה במיוחד למי שרגיש לאיומים על ילדים או להפרת ביטחון משפחתי. למרות המילה ״אמא״ בשם, זו אינה דרמה משפחתית רגילה. למי שמעדיף אימת יצורים שמתרחשת במרחב רחוק, האיום כאן קרוב ואישי הרבה יותר.