מייקל לרסון עולה לבמת שעשועון טלוויזיה עם יתרון שההפקה אינה מכירה. כשהזכיות מצטברות, מה שנראה כמו מזל יוצא דופן מתחיל לעורר שאלות בחדר הבקרה. ״איש החידות״ חוזר לסיפור אמיתי מ־1984 וממקם את המתח בין האיש שמבקש לנצח לבין המערכת שמניחה שהיא שולטת בכללי המשחק. לרסון ניגש לשעשועון כאל מערכת שאפשר ללמוד, בזמן שמבחינת ההפקה התוכנית אמורה לספק דרמה של מזל וידע בשליטתה. ככל שהוא מצליח, משתנה יחסם של מי שמנהלים את האירוע: המתחרה שמספק בידור נעשה גורם שמאיים על הסדר. המתח נמצא גם בפער המידע שבין הבמה לחדר הבקרה. הצופה יודע שיש כאן יתרון, אבל שאלת הלגיטימיות שלו הופכת לחלק מהסיפור ולא רק מחישוב של סכום הזכייה. חובבי סיפורים אמיתיים על אנשים שמאתרים חולשה במנגנון גדול עשויים להתחבר אליו, במיוחד אם הם אוהבים את העולם שמאחורי טלוויזיה ומשחקים. זוהי נקודת מוצא של תחבולה, תחרות וחשד, ולא סרט שמצריך כישרון מתמטי מהצופה. מי שמעדיף גיבור מוסרי מובהק יכול למצוא כאן עניין דווקא בשאלה היכן עובר הגבול בין הכנה חכמה לבין ניצול של כללי המשחק.