״רוצחים מלידה״ של אוליבר סטון חוזר למסך במסגרת הקרנת נוסטלגיה בגרסת הבמאי. הסיפור מזוהה עם זוג רוצחים ועם ההתבוננות באופן שבו אלימות נעשית מופע תקשורתי. ההקרנה מאפשרת לפגוש מחדש את היחסים בין פשע, מצלמה וקהל. גרסת הבמאי היא פרט שכדאי לבדוק לפני ההזמנה, ולא להניח שכל הפצה של הסרט זהה לה. הזוג שבמרכז הסיפור אינו פועל בחלל ריק: הפשעים מקבלים קהל, סיקור ודימוי שמתרחב מעבר למעשים עצמם. לכן השאלה אינה רק מה עושים הרוצחים, אלא גם מדוע אנשים רוצים לצפות בהם וכיצד התקשורת משתתפת ביצירת המעמד שלהם. הצופה נדרש לחשוב על המשיכה למופע האלים בזמן שהוא עצמו מתבונן בו. זהו חלק מן המתח שבין גינוי האלימות לבין הפיכתה לבידור בעל נוכחות ציבורית. זו בחירה למי שמסוקרן מקולנוע פרובוקטיבי שעוסק בפשע, בתקשורת ובתרבות של תהילה. הסרט כולל אלימות קשה ואינו מתאים למי שמחפש מותחן משטרתי מאופק או סיפור פשע מרוחק רגשית. ההקרנה המוצעת מוגדרת כגרסת הבמאי, פרט שחשוב לבדוק גם אם כבר ראיתם גרסה אחרת. מסגרת הנוסטלגיה אינה מרככת את התוכן או הופכת אותו לצפייה משפחתית.