מלי, מבקרת כרטיסים מאשקלון, מחפשת באוטובוס ריק מצלמת גוף שעלולה להיות קשורה לעתידה בעבודה. היא מוצאת במקום זאת תינוק נטוש. הגילוי מזיז את הסיפור מהעימות שבגללו עמדה בפני פיטורים אל מפגש שלא היה בתוכנית. ״לב זהב״ מתחיל בחיפוש אחר הוכחה, ומפגיש את מלי עם אחריות שאי אפשר פשוט להשאיר מאחור. מצלמת הגוף היא מבחינת מלי אפשרות להגן על עצמה מפני אובדן העבודה. מציאת התינוק משנה את סדר העדיפויות בלי שהבעיה המקורית נעלמת. אדם שנמצא בעצמו במצב של אי־ביטחון נדרש להחליט כיצד להגיב לפגיעוּת של מישהו אחר, שלא יכול להסביר מי הוא או מה קרה לו. האוטובוס הריק הופך כך ממקום לחיפוש ראיה למרחב של אחריות, חמלה והסתבכות שאי אפשר לתכנן מראש. הסיפור עשוי לעניין אוהבי דרמות ישראליות על אנשים עובדים ועל מפגש מקרי שמשנה חיים. נקודת המשיכה היא הקשר בין צורך קיומי לבין תגובה אנושית, ולא רק התעלומה סביב התינוק. למי שרגיש לנושאים של נטישה או סכנה לתינוקות, כדאי להביא בחשבון שהם חלק מהפתיחה. מי שמחפש קומדיה על תחבורה ציבורית ימצא כאן בסיס דרמטי אישי יותר.