עלי ג'י חוזר אחרי עשרים שנה כדי ליצור סרט תיעודי עם אנשים אמיתיים. הדמות של סשה ברון כהן מביאה אל המפגשים את האישיות המוגזמת והמבט הלא שגרתי שלה. נקודת המפגש בין דמות מומצאת לבין אנשים שאינם חלק מעולם בדיוני היא גם מקור הסקרנות: מי מנהל את השיחה, ומה היא חושפת על שני הצדדים? המסגרת מערבבת דמות בדיונית עם אנשים שמגיבים אליה מתוך חייהם האמיתיים. עלי ג'י יכול לשאול או לעשות דבר שנראה לו טבעי, בעוד שהאדם שמולו צריך להחליט כיצד להגיב למפגש חריג. הפער הזה מאפשר להומור לעסוק גם במבוכה חברתית, בנימוס ובדימויים שאנשים מחזיקים. השאלה מי מבין את הסיטואציה ומה כל צד חושב שמתרחש היא חלק מהצפייה, לא רק הרקע לבדיחה. זו עשויה להתאים למי שאוהב קומדיה פרובוקטיבית, ראיונות לא שגרתיים והומור שמכניס אנשים למצבים לא נוחים. ההיכרות עם סשה ברון כהן ועם הדמות יכולה לעזור להעריך אם זה הסגנון שלכם. מי שמעדיף קומדיה עלילתית עם דמויות שכולן נכתבו לתסריט, או אינו נהנה ממבוכה של משתתפים אמיתיים, צריך להביא את ההבדל הזה בחשבון לפני הבחירה.