פרופ' מרסל מחלוף (צילום: שיצו צלמים)כשחושבים על הדרך הארוכה שעשתה פרופ' מרסל מחלוף מדירת 48 מ"ר חבוטה ברובע ב' באשדוד ועד לטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בירושלים, בו תיקח חלק בשבוע הבא, קשה שלא להעריץ אותה ואת מסלול חייה. אם רוצים להבין מהיכן נובעים תעצומות הנפש של פרופ' מחלוף, דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון בחיפה ומדענית פורצת דרך בחקר הסרטן, כדאי לשמוע מה יש לה לומר על אמה אליס, שמתה לפני כ־15 שנה: "אין ספק שמקור ההשראה שלי כל השנים וגם כיום היה אמא שלי, שעלתה לארץ ממרוקו רק עם אמא שלה ואיתי וחוותה עלייה קשה, בלי ידיעת השפה וללא השכלה. היא ויתרה על הכל רק כדי שאלמד ואצליח".

מה עם אבא שלך?

"אמא שלי התחתנה מאוד צעירה, וזמן קצר לאחר שנולדתי, ב־1963, אמא שלה ביקשה ממנה לעלות לישראל. אבא שלי לא הסכים, ולכן אמא השאירה לו הכל, את הדירה, הרכוש והכסף, ולקחה אותי ואת סבתא לישראל. עברנו להתגורר באשדוד ממש חסרי כל".

"תבין", ממשיכה פרופ' מחלוף, "מדובר באמת באישה מיוחדת במינה, שאני לא יודעת למה היא היתה מגיעה אם היתה נולדת בתקופה, במקום ובזמן אחרים. אמא שלי לא ויתרה מעולם אם החליטה משהו. גם לאחר שעברה במרוקו שבע הפלות היא לא ויתרה על תינוק, ולבסוף אני הגעתי לעולם. כשהחליטה לעלות לישראל ואבי התנגד, היא שוב לא ויתרה, עזבה שם הכל ועלתה לארץ. היא עשתה הכל כדי שאוכל ללמוד ושלא ארגיש שחסר לי משהו, ולכן בעיניי היא תמיד תהיה מי שאחראית לכך שהגעתי לאן שהגעתי. היא לא ויתרה מעולם ולכן גם אני לא ויתרתי מעולם".

ניקיונות לפרנסת הבית

בדירה הקטנה ברובע ב' התגוררו האם והבת באותו חדר, עד מותה של הסבתא, ואז האם עברה לסלון והותירה את חדר השינה לבת. "למדתי הרבה וקשה", נזכרת פרופ' מחלוף, "בבית הספר היסודי אחדות ברובע ב' ואחר כך במקיף א', כשהפך להיות בית ספר אינטגרטיבי והגיעו אליו ילדים מכל השכונות, גם אלה העשירות יותר".

לא היו לך רגשי נחיתות?

"מעולם לא. היו לי חברים נהדרים, גם אלה שהגיעו ממשפחות עשירות. הפעמים היחידות שקינאתי בהם היו כשהייתי מגיעה לבקר אותם בווילות שלהם, אבל זה טבעי. כל מי שגר בבית של 48 מ"ר היה רוצה לגור במקום כזה. גם מבחינת המורים לא הרגשתי מקופחת. היו כמובן מורים שהיו פחות טובים, אבל בגלל שהייתי תלמידה טובה התייחסו אליי מצוין. אני זוכרת שבכיתה ה' או ו' עברתי את המבחנים לבית הספר בויאר בירושלים ורצתי לספר לאמא שלי שאני הולכת לפנימיית מצטיינים. היא לא היתה מוכנה לשמוע על זה".

האם עבדה בעבודות ניקיון כדי לפרנס את המשפחה ולאפשר לילדה את צרכיה השונים, ובעת נערותה גם מרסל התלוותה אליה לעבודות השונות: "אחרי הבת מצווה שלי אמא נפצעה והתחלתי לצאת איתה לעבודה בניקיונות. לא הרגשתי רע בגלל זה. בשבילי לעזור לה אחרי כל מה שעשתה עבורי היה כבוד עצום".

את אבא שלך ראית פעם?

"ברור. הוא עלה לארץ בשלב מסוים, ואמא שלי דרבנה להיות איתו בקשר. אבל הוא נפטר זמן לא ארוך אחרי שהגיע לארץ. הוא התחתן שוב ויש לי אח ואחות שאני בקשר איתם, לשמחתי". 

פוסט־דוקטורט בהרווארד

מחלוף התגייסה לצה"ל, ולאחר הכשרה של כשנה בבית הספר הטכני של חיל האוויר שירתה כטכנאית קשר וכנווטת מטוסים. לאחר תום השירות הצבאי בשנת 1984 החלה ללמוד לתואר ראשון במחלקה למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים. אישה מאשדוד, בעלת שם כה מזוהה עם הקהילה המרוקאית, היתה אז מחזה נדיר כמעט - וגם היום, היא אומרת, לא מדובר בתופעה שכיחה: "אין יותר מדי נשים באקדמיה, אין יותר מדי מרוקאים ואין כמעט בכלל מחלוף", היא צוחקת. "אבל ככה חייתי כל החיים עם שמות מרוקאים. בהתחלה הייתי אביטבול על שם אמי מלפני הנישואים, לאחר מכן בן סעדון על שם אבי, וכשהתחתנתי הפכתי למחלוף".

מחלוף בחי"ת?

"במשפחה של בעלי יש כאלה בכ"ף ויש כאלה בחי"ת, הכל לפי מצב הרוח של הפקיד במשרד הפנים שקיבל אותם כשעלו לארץ. אני ובעלי יגאל נפגשנו באשדוד כשהיינו בני 16, ומאז אנחנו ביחד. הוא עמוד התווך בבית ואב נפלא לילדים שלנו".

לאחר שסיימה את התואר הראשון החלה ללמוד לתואר שני במחלקה להנדסה ביו־רפואית והנדסה כימית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. לאחר מכן החלה בלימודי תואר שלישי במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. בסיום הלימודים, ב־1997, קיבלה את הדוקטורט ונסעה ללימודי הפוסט־דוקטורט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד בבוסטון, מסצ'וסטס שבארצות הברית למשך ארבע שנים. היא סיימה את לימודיה וקיבלה את תואר הפוסט־דוקטורט. ב־2001 התקבלה לטכניון לפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, ומאז היא ומשפחתה מתגוררים בחיפה (לזוג מחלוף שלושה ילדים: הבכורה לומדת בבצלאל, האמצעי לומד רפואה בהונגריה והצעיר התגייס לתותחנים לפני חודשים אחדים).

מחקרים שנוגעים באנשים

"אנו גאים בפרופסור מחלוף, דיקנית הפקולטה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון, אשר נמנית עם בכירי החוקרים בטכניון", אמר נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא. "בהישגיה היא מודל לחיקוי לדורות רבים של סטודנטים".

"לי תמיד היה חשוב להיות בצד שמשלב בין המחקר לתעשייה", אומרת פרופ' מחלוף, העומדת בראש המעבדה למערכות שחרור מבוקר כנגד סרטן ותרפיה תאית. במסגרת מחקריה הגיעה לפריצות דרך רבות המאפשרות טיפול מדויק וממוקד יותר בסרטן מבלי לפגוע בתאים הבריאים, תוך שימוש בטכנולוגיות ביולוגיות חדשניות. לא לחינם מזכירים אותה כאחת מבכירות החוקרות בעולם בתחום הננוטכנולוגיה.

"חשוב לי שהמחקרים שלי ישפיעו ויגיעו לכמה שיותר אנשים", אומרת פרופ' מחלוף. "אני בימים אלה במשא ומתן לפתוח חברה שתיישם את המחקר עליו עבדתי בעשר השנים האחרונות. פיתחנו מערכת הובלה אשר מבוססת על מעטפת של תאי גזע, אותם רוקנו מתוכן והקטנו אותם לגודל ננומטרי. כך אפשר להזריק אותם לתא והם יודעים כיצד להגיע לגידולים סרטניים, גם הקטנים ביותר".

זה כבר בשימוש?

"עדיין לא, אבל אני מקווה שבקרוב מאוד. יש עוד מחקרים עליהם עבדנו במעבדה בטכניון ובמקומות אחרים, כמו יישום של טכנולוגיית ההולכה גם למחלות נוירולוגיות, פיתוח רקמת לב להשתלה, ייצור 'קפסולות לבלב' המופקות מתאי לבלב חזיריים ומיועדות להזרקה מתחת לעור כדי להפריש אינסולין בתגובה אוטומטית לרמות הסוכר במחזור הדם. יש עוד הרבה עבודה כמובן, אבל אני אופטימית". 

הכתבה באדיבות ידיעות אשדוד מקבוצת ידיעות תקשורת