ארה"ב וישראל בוחנות מערכות נשק מיקרו־גל ולייזר נגד כלי טיס בלתי מאוישים – עלות יירוט באמצעות לייזר היא זניחה מאוד, בטח מול כיפת ברזל היקרה. המערכת הלייזר הישראלית צפויה להפוך למבצעית במחצית השנייה של 2025. ייתכן שסטארט־אפ אמריקאי שמתמחה בנשק מיקרו־גל, עשוי להגיע לישראל עד הקיץ הקרוב.
בזמן שיירוט באמצעות כיפת ברזל, למשל, מוערך בכ־30 אלף דולר, עלות יירוט באמצעות לייזר היא זניחה עומדת על כ10 – 15 $ בלבד, עבור ההפעלה החשמלית.
מעבר לכך, מערכות מיקרו־גל ולייזר מסוגלות ליירט כל עוד הן טעונות באנרגיה. לכן, הן מועילות בהיעדר הצורך לדאוג למחסנים מלאים בטילים מיירטים, או מכך שסוללות ההגנה האווירית ייוותרו ללא כמות מיירטים מספקת מול נחיל כטב"מים.
התקווה הישראלית בתחום הלייזר טמונה במערכת מגן אור שבה רפאל נוטלת חלק קריטי כמפתחת המשגר – כאשר אלביט היא ספקית הלייזר עצמו. באמצעות קרן לייזר בעלת הספק של כ־100 קילו־וואט, המערכת מיועדת ליירוט של רקטות שונות.
על פי סא"ל (מיל') ניב כהן, סמנכ"ל וראש מנהלת מערכות שרידות ותמרון ברפאל שאמון גם על פיתוח מגן אור – המערכת צפויה להפוך למבצעית במחצית השנייה של 2025.
אולם, לאחר המתקפה ב־14 באוקטובר של איראן באמצעות 185 כטב"מים, 36 טילי שיוט ו־110 טילים בליסטיים, ניכר כי ישראל זקוקה למענה מיידי עבור התמודדות עם נחילי כטב"מים שאינה מתבססת על טילים מיירטים. "אפירוס" (Epirus), סטארט־אפ אמריקאי שמתמחה בנשק מיקרו־גל, מסר כי הוא עשוי להגיע לישראל עוד השנה, אם צבא ארה"ב ייתן את האישור לכך.
מערכות הגנה אווירית על בסיס מיקרו־גל מפותחות בארה"ב כבר כמה שנים, חלקן בחיל האוויר ובצי האמריקאי וחלקן כאמור במגזר הפרטי. כלים אלו הם אמצעי תקיפה אלקטרומגנטיים לא־קינטיים, שבאמצעות מיקרו־גל מנטרלים רכיבים אלקטרוניים קריטיים לאמצעי התקיפה של האויב. בהם, לדוגמה, נחילי כטב"מים שיכולים במקבץ יירוט אחד ליפול יחדיו.
מערכות אלו לא יחליפו את כיפת ברזל שכן הן תלויות במזג אוויר ומוגבלות לטווחים מסוימים ומכאן שיהוו רק מערך משלים לקו ההגנה האווירי של ישראל.
