הפגנות הענק הפרו-פלסטיניות שוטפות את אירופה והפכו לדבר שבשגרה. מדינות כמו בריטניה, גרמניה, צרפת, שוודיה, בלגיה, טורקיה ועוד הפכו למעוז פלסטיני שמנוהל ומקבל דחיפה מהחמאס ואיראן עם רוח גבית מערוץ אל-ג'זירה. מה שבולט לעין בהפגנות – הוא כמות הצעירים הגדולה שאינה מוסלמית.
עשרות אלפים ומאות אלפים משתתפים בהפגנות נגד ישראל, למרות שכמעט כל ההפגנות מונעות ומובלות בידי חמאס ואיראן, מרבית המשתתפים והמעורבים בהן אינם פלסטינים וגם לא מוסלמים. ההפגנות והתקשורת מלבות את האנטישמיות באירופה שעולה לממדים שלא הכרנו בעבר ובמקביל להם נוצרת הסלמה והקצנה איסלאמיסטיות ביבשת.
ברבות מההפגנות הפרו-פלסטיניות שנערכות באירופה בחצי השנה האחרונה בולט מאוד הגיל הצעיר של המפגינים. ניתן להעריך כי ממוצע הגילים בהן עומד על 20–30. אחד הגורמים המרכזיים והמשמעותיים התורמים לכך הוא המרכזיות של הסטודנטים והאוניברסיטאות בקידום הפגנות ובתמיכה בהן, ובעיקר בביסוס הסביבה האנטי-ישראלית והפרו-פלסטינית, ובמקרים רבים אפילו פרו-חמאסית.
יתן לראות זאת דרך מוקדי ההפגנות הנוסף נגד ישראל – בערים הקטנות יחסית שיש שם אוניברסיטאות גדולות. הסטודנטים מתעסקים בסוגיה הזאת באופן אינטנסיבי והם מרכז כוח בסיפור, ויש גם מרצים רבים שתומכים בזה. הם יוצרים את האווירה המתאימה ומעודדים את ההפגנות, ונשמעים בהן מסרים מובהקים נגד ישראל ונגד זכות הקיום שלה.
כיצד זה קרה?
רובן של אוניברסיטאות אלו ממומנות על ידי מדינות המפרץ. קטאר למשל, משקיעה עשרות מיליארדי דולרים באוניברסיטאות בעולם, וחלק גדול מהם מופנה למימון תכנים ומרכזים פרו-קטאריים ופרו-חמאסיים.
(לכתבה כך קונות המדינות המוסלמיות את האקדמיה בארה"ב – כנסו כאן)
קטאר קונה בכסף מושבים ותקנים לפרופסורים באוניברסיטאות, ומקדמת ככה גורמים שמוצאים חן בעיני השלטונות בדוחה. זה עוזר להבין כיצד רעיונות רבים שמקדמת קטאר מגיעים ישירות להפגנות נגד ישראל, ומי שמגיע להפגנות מוזן באותם רעיונות. זה עוזר להבין גם את זה שמשתתפים רבים אינם פלסטינים או מוסלמים.
ניכר כי תופעות קשות כמו הכחשת הטבח או ממדיו והכחשת פשעי המין שביצעו מחבלי חמאס בטבח והפגיעה בחטופות ובחטופים בימים שעברו מאז, נעשות שכיחות יותר ויותר. הסטודנטים המוסתים מתרבים יותר ויותר ומתחזקות אצלם העמדות האנטי-ישראליות ואף האנטישמיות.
ד"ר דינה ליסננסקי, מומחית לאיסלאם באירופה ומרצה במרכז האקדמי שלם ובאוניברסיטת תל אביב, מספרת כי –
ברבות מהאוניברסיטאות פועלים ארגונים ותאי סטודנטים המגדירים עצמם ארגונים "פרו-פלסטינים, אבל מאחורי אותם ארגונים עומדים גורמים קיצוניים. במקרים רבים מדובר באגודות סטודנטים בעלות נופך חמאסי, כמו למשל Students for Justice in Palestine (SJP) ו-American Muslims for Palestine (AMP), שפעילות בעיקר בארה"ב, וארגונים דומים אחרים באירופה.
אותם ארגונים מפעילים מהלכים של השפעה רכה על רבים מהסטודנטים, וכך מצליחים לכבוש ברעיונותיהם ובעמדותיהם גם רבים שאינם פלסטינים ואפילו לא מוסלמים. דרך כריכה משותפת של רעיונות כמו אקלים, סביבה, וגם תמיכה במיעוטים ובחלשים הם מצליחים לשכנע רבים להצטרף אליהם – גם אם פעמים רבות זה מלווה בבורות ובהיעדר כמעט מוחלט של ידע בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
מדובר פה במקרים של הטעיה מכוונת של סטודנטים רבים שאינם פלסטינים וגם לא מוסלמים. מציגים לאנשים חזון ערכי שתואם את הערכים שלהם, שפעמים רבות עוסקים בשאלות של אקלים, אקולוגיה ושילוביות, והם מבחינתם מרגישים שאלו ערכים חשובים ומעוניינים להילחם למענם. כך מגיעים לבני הדור החדש, חוברים לארגונים ירוקים ופועלים יחד בשיתוף פעולה.
מדברים איתם על הערך של 'שחרור כל המדוכאים והעשוקים בעולם', ובראשם כמובן הפלסטינים. כך, במידה רבה, ניתן להסביר את הקשר בין צעירים בני דור ה-Z, סטודנטים אירופים לא פלסטינים – לסוגיה הפלסטינית.
בחודש רמדאן, ראינו בטיקטוק אתגרים שונים, של צעירים וצעירות מדור ה-Z, לא מוסלמים, שהחלו לדבר על רמדאן ועל הרצון שלהם לקיים את מצוות הצום. לתפיסתם, רמדאן הוא לא רק למוסלמים, כי הוא גורם לצמים להיות מודעים יותר לסביבה ועוזר לעשות מעשים טובים למען כדור הארץ. הם מצטטים פסוקים מהקוראן שקוראים למוסלמים לשמור על הסביבה".
באירופה רואים ושתקים ולא יכולים לעשות הרבה, ככל שעובר הזמן, מפלדות ימניות מתחילות לעלות לשלטון כאשר הם מנגנות על ההשתלטות האיסלאמית על הצעירים בארצם. האם התחזקותם יביא את השינוי או שזה כבר מאוחר מידי עבורם?
אולי היה התעוררות בעקבות תופעות ההקצנה ואולי לא וזה רק ילך ויחמיר.
