מדוע ההצהרות על מספרי ההרוגים בעזה אינו נכון וכיצד משרד הבריאות בעזה מזייף אותם

המומחים עולמיים ללוחמה אורבנית, אומרים שההישגים של צה"ל ברצועת עזה הם לא פחות מפנומנליים, גם גם במובן של הפגיעה המועטה באזרחים. אז כיצד זה שישראל מותפת דווקא על רקע זה בו היא עושה כל מאמץ לשמור על חפים מפשע?

בנאום "מצב האומה" הודיע נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לעולם כי "יותר מ-30 אלף פלסטינים נהרגו, ורובם לא אנשי חמאס. כי אם אלפים רבים של חפים מפשע, גברים, נשים וילדים". גם באיחולי החד למוסלמים הוא ניחם אותם –  "המלחמה בעזה גרמה לעם הפלסטיני סבל נוראי. יותר מ-30,000 פלסטינים נהרגו, רובם אזרחים, בהם אלפי ילדים".

השאלה שמתעוררת היא – כיצד נשיא ארה"ב מקבל את הנתון על מספר ההרוגים שמגיעים מידי הפלסטינים כאמת מוחלטת???
הטענה היא שהם זוכים לאמינות כי הם מגיעים מטעם משרד הבריאות בעזה (שאגב נשלט על ידי חמאס).

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, ולשעבר ראש אגף הפלסטינים במשרד לנושאים אסטרטגיים, מציג  שתי בעיות בנתונים דשל הפלסטינים שצריך לשים לב אליהן:

אם יש יותר מ-30,000 הרוגים, הם אמורים להיקבר באיזשהו מקום. איפה הם בדיוק נקברו? הרי יש צילומי לוויין. אפשר לראות אם יש אתרים של קבורה המונית. האם בתי הקברות גדלו או התרחבו באופן דרמטי? איפה בדיוק קבורים כל האנשים האלה?"

"כשמגיעים למספר הפצועים, למשל, מדווחים כבר על 65,000 פצועים ואפילו יותר. איפה בדיוק מאושפזים כל הפצועים האלה? לפי דוח של הבנק העולמי, ביום טוב יש בכל בתי החולים שברצועת עזה כ-3,000 מיטות אשפוז. בוא נניח שהם הצטופפו והכניסו 6,000 ואפילו 10,000 מיטות אשפוז. אפילו אם נניח שהם השתמשו בבתי חולים שדה, והפכו כל מיני מרפאות וכל מיני בתי ספר למתקני אשפוז, נגיע ל-20,000 מיטות אשפוז. אבל הם מדברים על 65,000 פצועים. איפה מאושפזים כל 65,000 הפצועים האלה בדיוק?

בנוסף יש לשאול – "אם מתוך 30,000 מתים עליהם דיווח משרד הבריאות של עזה באותה תקופה, לפחות 13,000 מתים הם טרוריסטים, אנו נשארים עם משהו כמו 17,000 אזרחים שמתו. אם 70% מההרוגים בעזה, הם נשים וילדים, כפי שטוענים הפלסטינים, אז זה אומר שכול שאר ההרוגים הם נשים וילדים. זה נתון בלתי אפשרי.

עוד מוסיף פרופסור קובי מיכאל- "אנו יודעים גם יודעים שיש לא מעט שנהרגו על ידי הפלסטינים עצמם. הרי אנו יודעים שבכל סבב לחימה שהיה, יש נפל של רקטות. בין 10 ל-12 אחוז מסך הרקטות המשוגרות משטח הרצועה לעבר ישראל, הן רקטות כושלות הנופלות בתוך שטח הרצועה. דוגמה לכך היא האירוע שהיה ב-17 באוקטובר בבית החולים אל-אהלי בו רקטת נפל של הג'יהאד האיסלמי הביאה למותם של 30 פלסטינים".

"אנו יודעים שבחמשת החודשים הראשונים ללחימה שוגרו משטח הרצועה יותר מ-13,500 רקטות. אם לפחות 10 אחוזים מהן הן רקטות נפל שנפלו בשטח הרצועה, זה אומר שכ-1,350 רקטות נפלו בשטח הרצועה. אם נניח ש-50 אחוז מהן נפלו בשטחים פתוחים, דבר שכמעט ולא קיים ברצועה, כי זה אחד המקומות הכי צפופים בעולם, מדובר במאות רקטות שנפלו על הראשים של הפלסטינים. ואם מרקטה אחת נהרגו 30 פלסטינים בבית החולים אל-אהלי, כמה נהרגו ממאות רקטות נוספות? לכל הפחות זה אומר שמתוך 17 אלף מתים שיש להם, כמה אלפים נהרגו בידי הפלסטינים ולא בידי צה"ל".

אברהם ויינר, פרופ' לסטטיסטיקה ולמדע הנתונים בבית הספר וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה, החליט גם הוא לבדוק בעצמו את הנתונים, דווקא מתוך נקודת הנחה שהם נכונים וכך הוא מספר –

"התחלתי לבדוק אותם ושום דבר לא נראה הגיוני עבורי כסטטיסטיקאי. לא נראה שזה נכון. זה ברור לכל מי שמבין איך עובדים מספרים ואיך עובדת סטטיסטיקה".

מה שמיד ראיתי במספרים שמסרו הפלסטינים הוא שקיימות כמה אנומליות לא הגיוניות. הראשונה היא שמספר האנשים שמתו בכל יום במהלך התקופה הזו, לפי נתוני משרד הבריאות של עזה, היה כמעט זהה למספר האנשים שמתו ביום הקודם.

כאשר ממשיכים בניתוח הנתונים מגלים אנומליות נוספות. אחת מהן קשורה במתאם שבין מספר הנשים שמתו למספר הילדים שמתו. צריך להבין שילדים לא קיימים בלי נשים. הם לא חיים לבד, הם חיים עם ההורים שלהם. לכן אם צה"ל מפציץ בנייני מגורים, למשל, אמורים למות מההפצצות גם נשים וגם ילדים, כי הם באים יחד. לדוגמה, על כל חמישה ילדים יש אימא אחת, שתי אימהות, דודים, מה שזה לא יהיה. לכן ביום שבו מתים הרבה ילדים ביחס ליום רגיל, צריכות למות גם הרבה נשים ביחס ליום רגיל. לעומת זאת, ביום שבו רק מעט ילדים מתו – פרוש הדבר שמעט נשים מתו.

"אם לשם הדוגמה נניח שלכל אישה יש שלושה ילדים, זה אומר שעל כל 300 ילדים מתים אראה 100 נשים מתות, אבל זה לא מה שהנתונים מראים. הנתונים מראים 30 ילדים ו-300 נשים. יש גם ימים עם 300 ילדים ו-30 נשים. כשמסתכלים על הנתונים אין בהם שום יחס עקבי, אלא יחס שמשתנה באופן לא רציונלי".

לא זו בלבד אלא שבחברה אזרחית אמור להיות קשר בין מספר הנשים שמתות ומספר הגברים שמתים. אבל בנתונים של משרד הבריאות העזתי, לא רק שאין קשר, אלא לפעמים יש קשר שלילי. כלומר, יש ימים למשל עם קרוב ל-0 גברים מתים וכמעט 125 נשים מתות. זה לא הגיוני, אלה לא נתונים אמיתיים".

נראה שבחמאס קבעו מראש ש-70 אחוז ממספר המתים היומי יהיו נשים וילדים (טוב להסברה בעולם), ואז מילאו את הנתונים באופן אקראי כך שיסתדרו עם היחס הזה.

"הנתונים האלה הם פח", הוא מסכם. המספרים הם לכל הפחות לא מדויקים בעליל וכנראה מזויפים לחלוטין".

"אם בצד הישראלי היו דואגים לפמפם את העניין הזה באופן שיטתי, להציג את הנתונים ולהגחיך את הדיווחים, יכול להיות שביידן לא היה אומר את הדברים, או לא היה אומר אותם בכזאת נחרצות. אבל אנו לא עושים שום דבר משמעותי בעניין הזה".

המומחים עולמיים ללוחמה אורבנית: ג'ון ספנסר, ראש תחום לוחמה אורבנית במכון ללוחמה מודרנית של "ווסט פוינט" – האקדמיה הצבאית הלאומית של ארה"ב; וקולונל ריצ'רד קמפ, שהיה מפקד הכוחות הבריטים באפגניסטן ובעיראק. אומרים שההישגים של צה"ל ברצועת עזה הם לא פחות מפנומנליים, גם במובן של ההישגים הצבאיים, אבל גם במובן של הפגיעה באזרחים. היחס במלחמה הזו הוא 1 ל-1.3 או 1.7. זאת אומרת, על כל טרוריסט שהורגים, 1.3 או 1.7 אזרחים לא חמושים נהרגים. זה יחס שלא קיים באף מקום אחר, ומעולם לא היה בכל המלחמות שאנו מכירים.

"האו"ם מדבר על יחס של 1 ל-9 במוסול שבעיראק, ועל יחס של 1 ל-7 או 1 ל-5 באַ-רַּקַּה שבסוריה. יש ויכוחים, לא ברור כמה אנשים נהרגו במוסול, ולא ברור מתוך ההרוגים האלה, כמה הם אזרחים וכמה הם דאע"ש. לכן ספנסר וקמפ אומרים שמה שצה"ל עושה זה הישג פנומנלי.

זה לא שאין טעויות, זה לא שלא נהרגו אזרחים חפים מפשע, כולל ילדים. אבל המאמצים שהצבא עושה כדי לצמצם את הנזק האגבי, ותהליכי הלמידה שהצבא עובר דרך המלחמה הזו, הם מרשימים בכל קנה מידה. זו זירת הלחימה הכי מורכבת שהייתה מעולם. זה המקום הכי צפוף בעולם, וזו לחימה נגד ארגון בקנה מידה עצום.

"דאע"ש לא הגיע לשליש מהגודל של חמאס, ולא היה מוטמע באוכלוסייה האזרחית. חמאס גם הצליח לבנות תשתיות תת קרקעיות מטורפות, ולגרום לכ-85 אחוז מהמבנים מעל פני הקרקע להיות נגועים בפעילות טרוריסטית. ברוב המבנים ברצועת עזה יש תשתיות טרור של חמאס. זה מוטרף מה שקורה שם. ובכל זאת צה"ל מצליח לייצר הישגים משמעותיים עם יחס אגבי נמוך. על זה נשיא ארה"ב היה צריך לדבר. האינטרס שלנו, החובה שלנו, היא לייצר מערכה תודעתית כזו, שעל זה ידברו ואת זה ידגישו".