הקולות האנטישמים הבוטים בקמפוסים בארה"ב ובלונדון, מדירים שינה מעיניו של פרופ' ניל פרגוסון, אחד מההיסטוריונים הכלכליים המובילים בעולם, משמש כעמית במכון הובר השמרני באוניברסיטת סטנפורד, ובעבר שימש כמרצה להיסטוריה באוניברסיטאות הרווארד ואוקספורד. פרגוסון נכנס כבר בשנת 2004 לרשימה היוקרתית של מגזין טיים כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. הוא מגדיר את עצמו כנוצרי שמודאג ממה שקורה בעולם נגד היהודים
פרופ' ניל פרגוסון הגיע לביקור בישראל, לטענתו – אף אחד לא יכול להבין מה קורה במזרח התיכון כשהוא יושב בסטנפורד או בלונדון בלי לראות במו עיניו – "כשאנשים שואלים אותי על הסכסוך שהחל ב-7 באוקטובר, יהיו לי תשובות מהימנות. נקטתי גישה כזו למלחמה באוקראינה והייתי בקייב פעמיים בשנתיים האחרונות".
יום אחרי השביעי באוקטובר ראינו במערב הפגנות המוניות, לא רק פרו־פלסטיניות , אלא ממש בעד חמאס.
"כרגע אני בשבתון מסטנפורד ומלמד בבית הספר לכלכלה של לונדון. לונדון ראתה הפגנות מחפירות שנועדו כביכול לתמוך בפלסטינים או בעזתים, אבל באופן מזעזע ומדכא הופכות במפורש להפגנות אנטי-ישראליות ואנטישמיות.
בקמפוס של סטנפורד ארגוני הסטודנטים הפרו-פלסטינים מטרידים באגרסיביות קבוצות סטודנטים יהודיות, ללא כל קשר ישיר לישראל. יכולתי לספר סיפורים דומים של קמפוסים אחרים בארה"ב. הרווארד קיבלה הרבה תשומת לב אבל מה שקרה שם לא היה יוצא דופן. זו הנורמה באופן מדכא בקמפוסים אמריקאים. וזה מטריד מאוד שיש כבר אלמנטים של הטרדה פיזית של יהודים".
"חוקרי אנטישמיות כמוני קצת מופתעים, כי לא שמנו לב שלצורות הישנות של אנטישמיות, שיש להן מקורות ורקע ותיק בהיסטוריה האירופית, יש כמה חברים חדשים – אסלאמיזם והשמאל החדש. אלה אנשים שההסתכלות שלהם על ההיסטוריה של המזרח התיכון היא קריקטורה גרוטסקית שמבוססת על כתיביהם של פרנץ פנון ואדוארד סעיד, שבה ישראל היא מדינה קולוניאליסטית מתנחלת והיא האשמה בכל. מכאן יש ברית חדשה ומוזרה בין סוג האנטישמיות בסגנון הישן של הימין, שלדעתי אינה נפוצה במיוחד בימינו. הקבוצות הללו עושות עבודה די טובה בפגיעה בלגיטימציה של מדינת ישראל במערב. לצעירים יש תפיסה שונה בתכלית לגבי הלגיטימיות של ישראל מאשר מבוגרים יותר, משהו השתבש בצורה נוראית בחינוך במערב. לצערי הבעיה כנראה רק תלך ותחריף".
"לאחרונה התפרסם מחקר שלפיו 59% מהסטודנטים בארה"ב מפחדים לומר את דעתם ועוסקים בצנזורה עצמית. והסיבה העיקרית היא החשש ממה שבני דורם יגידו או יעשו אם הם יאמרו משהו 'לא נכון'. הפחד באוויר, ובין אם הנושא הוא ישראל והפלסטינים, זכויות טרנסג'נדרים או אלימות משטרתית נגד אפרו-אמריקאים, יש רשימה של נושאים עם מנגנון הפעלה דומה, שמסוכן אם דעתך שונה מהאורתודוקסיה המתקדמת, שנכפית באגרסיביות. 'תרבות הביטול' הוא ביטוי שמבטא רשימה שלמה של דרכים שבהן אנשים מאמללים את חייהם של אחרים כי העזו להתבטא נגד הקו המקובל ".
"צריכים לבנות מוסדות חדשים. אנחנו עושים את זה באוניברסיטה שאנחנו מקימים באוסטין, טקסס, שנועדה לדמות חופש אקדמי וקידום של בעלי כישורים. ואנחנו הולכים לנסות להראות לארה"ב איך זה נעשה. אם נצליח ונקבל את הסטודנטים הראשונים שלנו בסתיו הקרוב, לפחות נפעיל קצת לחץ על המוסדות המבוססים לתקן את עצמם".
החברה המשכילה ביותר יצרה את השואה
אקדמאים וסטודנטים היו בין הראשונים לאמץ את הנציונל-סוציאליזם. אוניברסיטאות העילית בגרמניה אימצו את הנאציזם מוקדם. הם גם סיפקו את מה שאפשר לכנות 'תוכנת ההפעלה' לאידיאולוגיה, כי למימוש הפתרון הסופי נדרשה חבורה שלמה של פרופסורים ודוקטורנטים. אי אפשר להתחמק מהשותפות של האליטה האקדמית הגרמנית בשואה. החברה המשכילה ביותר בעולם בתקופה שבין המלחמות יצרה את השואה, וכל מי שמאמין שחינוך הוא כדור קסם שיהפוך את הכל לטוב בחברה – לא מכיר את ההיסטוריה הגרמנית.
חשוב שהיהודים יפרחו, ולא רק בישראל, בכל מקום. שנית, כולנו צריכים להיות מחויבים למניעת שואה שנייה. יש לפחד ממנה כמו ממלחמת עולם שלישית. ומה שלמדתי כהיסטוריון ב-7 באוקטובר הוא שהם מתכננים שואה שנייה. מה שראינו ב-7 באוקטובר היה שחזור מודע של היבטי השואה, בפרט האלימות המינית הגרוטסקית.
כל מי שחקר ברצינות את השואה יודע כמה גדול היה החלק של ההתעללות המינית במעשי הזוועה של הנאצים. אנחנו חייבים להבין את מדינת ישראל כחלק ממערך הגנה נגד השואה השנייה. ולכולם, לא משנה מאיפה, צריך להיות ציווי אנושי משותף להבטיח שזה לעולם לא יקרה שוב.
אם נמשיך בדרך הנוכחית בארה"ב של מתן לגיטימציה לאנטישמיות ולאלימות כלפי יהודים, אנחנו שותפים לשואה שנייה כמו שהאינטלקטואלים של שנות ה-20 בגרמניה היו שותפים לשואה".
