"מאז תחילת המלחמה הנוכחית בין ישראל לחמאס, חמאס ביצע אינספור מעשי זוועה נגד עמו בעזה" כתב חמזה הווידי, פלסטיני מהעיר עזה, במאמר שפורסם במגזין ניוזוויק. "אולם איכשהו, למרות העובדה שחמאס חטף למעשה את רצועת עזה ואת כל תושביה ומטיל עליהם אימה באופן שגרתי, הפשעים הללו לעולם אינם מדווחים על ידי כלי תקשורת ערביים או מערביים, ולא על ידי ארגוני זכויות אדם גלובליים, שכולם נוטים להציג את חמאס כקבוצת התנגדות לגיטימית שמנסה "לשחרר" את הפלסטינים". גם תחקיר של הBBC מוכיח את הסבל שגורם החמאס לתושבים מאז שנבחר ב2006 ומאז לא קיים יותר בחירות בעזה
הווידי כתב כי "היעדר זה של סיקור פשעי חמאס נגד פלסטינים בתקשורת אינו נובע מחוסר ראיות. עזתים רבים העלו חששות לגבי האכזריות של המשטר הזה, שהם עדים לה ממקור ראשון. ולא רק עדים; פורסמו סרטונים רבים בפלטפורמות המדיה החברתית המראים את העזתים מותחים ביקורת על חמאס ומאשימים את חמאס במצב האסון הנוכחי בעזה".
עוד כתב ווהידי כי "האמת העצובה היא שכאשר ישראלים לא מעורבים, אף אחד לא מעוניין לתמוך בזכויות הפלסטיניות שהם טוענים שאכפת להם כל כך". ווהידי ציין כי "העזתים ניסו כמה פעמים להוציא את חמאס מהשלטון.
ב-2019 וב-2023 ערכו תושבי עזה צעדות שקטות נגד חמאס. על הפשע הזה, הותקפנו באכזריות על ידי חמושים של חמאס. חמאס כלא יותר מ-1,300 מפגינים בכל מחאה. הייתי אחד מהם. אני אישית נכלאתי על ידי חמאס ועונתי פעמיים, בגלל שהשתתפתי במחאות האלה. אז אני יודע ממקור ראשון שכאשר עזתים רגילים כמוני הפגינו נגד חמאס, לא הייתה תשומת לב תקשורתית. אף ארגון זכויות אדם לא דרש לשחרר אסירים שהוחזקו במשך חודשים בבתי הכלא של חמאס, שלא לדבר על אלה שעונו על ידי חמאס, ואפילו נהרגו על ידי חמאס – כמו עיסאם אל-סאפין, שנהרג בעינויים בבתי הכלא של חמאס. מגמה זו נמשכה במהלך המלחמה הנוכחית. מאז ה-7 באוקטובר מאות עזתים נהרגו מהרקטות הכושלות של חמאס. חמאס החרימה את המזון, הדלק והתרופות שנשלחו לעזה, והם לא עצרו כאן".
הביקורת הפומבית על חמאס מצד תושבי הרצועה הולכת וגוברת, גם ברחובות וגם ברשתות החברתיות וגם במאמרים שכותבים פלסטינאים שברחו מעזה.
ב-BBC הבריטי התחקו אחר המצב ברצועה, ושוחחו עם תושבים ברצועה, שסיפרו: "הקללות נגד הנהגת חמאס וסינוואר נפוצות אפילו בשווקים".
בתיעוד של רופא עזתי כשפניו מגואלות בדם, הוא אמר: "אני רופא ואקדמאי. היו לי חיים טובים, אבל יש לנו הנהגה מטונפת. הם התרגלו לשפיכות הדמים שלנו, שאלוהים יקלל אותם! הם חלאות!". רגע לפני סיום הסרטון, הוא פנה להמונים שהיו מסביב: "אני אחד מכם, אבל אתם עם פחדן. יכולנו להימנע מהתקיפה הזו!". הסרטון הזה הפך לוויראלי, והוא לא היחיד.
"נהגים של עגלות חמורים החלו לכנות את החיות בשמו של סינוואר", סיפרו תושבים ל-BBC. חלקם מתחו ביקורת פומבית על ארגון הטרור, על החבאת חטופים ליד שוק הומה, כמו שהתרחש לפני "מבצע ארנון", או על ירי רקטות מאזורים אזרחיים. תושבים אחרים תוהים: "למה נועדו הפיגועים ב-7 באוקטובר? חמאס השמיד אותנו".
ההתנגדות לחמאס בתוך הרצועה הייתה קיימת גם לפני המלחמה, אם כי חלק ניכר ממנה נותר בסתר מחשש לנקמה מצד ארגון הטרור. בפעם האחרונה שהתקיימו בחירות בעזה, ב-2006, חלק מהתושבים בחרו במפלגה שהיא לא חמאס. שנה לאחר מכן, חמאס זרק באלימות את כוחות הרשות הפלסטינית מעזה, תוך קרע מר עם תנועת פתח היריבה, והשתלט על ניהול הרצועה כולה.
אמיין עאבד, פעיל פוליטי שטען כי נעצר פעמים רבות בשל דברים שאמר נגד חמאס לפני המלחמה, סיפר כי תשעה חודשים מתחילת המלחמה – ההתנגדות לארגון הטרור הפכה להיות שכיחה יותר. "בעזה, רוב האנשים מבקרים את מה שחמאס עושה", הוא אומר. "הם רואים ילדים גרים באוהלים, והעלבת המנהיגים הפכה לשגרה. יש לה תמיכה רבה גם מאלה שנמצאים מחוץ לעזה, שיושבים במזגנים בבתיהם הנוחים, ושלא איבדו ילד, בית, עתיד או רגל".
אחד מהמקורות סיפר ל-BBC כי עשרות בני אדם נהרגו על-ידי חמאס ב"סגירת חשבון" עקובה מדם עם חמולות מקומיות, לאחר שכוחות צה"ל נסוגו מאחד האזורים.
החשש מהביקורת על מנהיגי חמאס אולי פחת, אבל הוא לא נעלם, וב-BBC העידו כאמור שקשה לאמוד עד כמה מתושבי הרצועה מתנגדים לארגון הטרור.
