הם חיכו לפקודה לצאת לפעולה בהתרגשות רבה, ואז, ברחובות הצפופים של מחנה הפליטים, ניתן האות לצאת לדרך. במבצע שילוב כוחות יוצא דופן, חולצו בהצלחה ארבעה חטופים משבי חמאס ברצועה. שמענו מאלה שהיו שם על הרגעים הדרמטיים תחת אש ושיתוף הפעולה הקריטי, שהובילו לקריאה המיוחלת בקשר – "החטופים בידינו"
קצין בכיר בצה"ל מתאר את המבצע לחילוץ החטופים בעזה: "זה היה כמו סרט, הרבה מעבר לדמיון, משהו מעולמות הפנטזיה.
עבדנו בצורה כירורגית ומאתגרת, תוך כדי תמרון והתקפה. ביצענו תחבולה, שהיינו צריכים להסתיר אותה מחלק מהמפקדים ומהלוחמים. זה היה אירוע מורכב משולב בתחבולות. עשינו מארבי צלפים, חיסלנו אויב, הפעלנו אש להטעיה ופעלנו בצורה שונה מהפעולה הרגילה. מיקמנו כמה מארבי צלפים, ביצענו פטרולים, הכשרנו צירים כדי שכלי רכב יוכלו לעבור בהם. חיסלנו אויב בצורה איכותית. הפעלנו אש כמה פעמים במקומות שונים כדי לייצר הטעיה ועוד פעולות שלא ניתן להרחיב עליהן. עשינו כל מה שהכוח המיוחד ביקש מאיתנו".
" כשאתה יודע שמה שאתה עושה יכול לשחרר חטופים – אין לתאר את זה. זה מטורף".
קצינים בצה"ל מתארים את המבצע:
"זה היה מרגש ומורט עצבים, וזו אחריות כבדה. שילוב זרועות כוחות חיל הרגלים ושל הכוחות המיוחדים של ישראל ושל יחידת המודיעין, כתף אל כתף מנהלים את זה בשטח, וזה כמו סרט. הרבה מעבר לדמיון. זה בעולמות הפנטזיה, חילוץ סטייל 'פאודה', הרבה יותר מזה".
באור יום, ברחובות הצפופים בלב רצועת עזה ומשני מוקדי איתורים שונים – הכוחות המיוחדים של צבא הגנה לישראל, יצאו למבצע חילוץ נועז שבסופו, נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו, שנחטפו ע"י חמאס ממסיבת 'הנובה' ב-7 באוקטובר, חזרו הביתה.
אבל איך בכלל מתכוננים לפעולה בסדר גודל כזה? הרי מדובר באופרציה מורכבת – הארבעה נמצאו בשכונה אזרחית ומאוכלסת, בבתים אזרחיים במחנה הפליטים הצפוף ביותר בעולם כשחמושים שומרים עליהם בכל עת?
כדי להרכיב פאזל כה גדול של פרטים קריטיים להשלמת המטרה, נדרש איסוף מודיעין אינטנסיבי לאורך זמן והכנות מקדימות של הכוחות. בעקבות הרגישות וביטחון המידע, חלקם תרגלו משימות מיוחדות – מבלי לדעת מה הייעוד שלהן.
"לשמור על זה בסוד היה בין הדברים המורכבים", פותח מפקד סיירת גבעתי, סא"ל זיו, "הלוחמים יודעים שהם חייבים להיות דרוכים, חדים ומדויקים – אבל לא יודעים למה אנחנו בדיוק מתכוננים".
"הכול אומנם תוכנן מראש, אבל רק בבוקר שבת נחשפנו לפרטים חלקיים של מה שעתיד להתרחש", מוסיף קצין בסיירת צנחנים, "כל אחד ידע את מה שהיה צריך לביצוע המשימה, ולא מעבר – כדי לשמור על הלוחמים שכבר בפנים".
הכוחות התכוננו והתחילו לפעול עוד לפני המבצע. "ביצענו מארבים, הפעלנו אש להטעיה, חיסלנו מחבלים באזור והכשרנו צירים, עבדנו בצורה כירורגית, פעלנו בדרכים סביב מחנה הפליטים ובעיר הסמוכה דיר אל-בלח, כדי שכלי רכב יוכלו לעבור בקלות ברגע האמת".
ברגעים האחרונים לפני היציאה לפעולה, בחנו בזמן אמת את – האם אפשרי להוציא את התכנון לפועל ולהשיב את החטופים בחיים. רק כשהמסקנה הייתה חיובית, ניתנה פקודת לצאת לדרך ביום שבת -11 בבוקר, והלוחמים פשטו על 2 מבנים שונים בו זמנית.
באחד מהם הוחזקו יחד אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו, וכ-200 מטרים מהם במבנה השני, נועה ארגמני לבדה. מסביבם – מחבלים חמושים.
פיצלנו את היחידה לשלוש. חילקנו יחד עם סיירת צנחנים המשימות, ורצנו קדימה לעזור לאפשר את החילוץ, ולעזור לימ"מ. זה אומר לבודד ולהרחיק את האיום עליהם, מול מחבלים בתא שטח אחר משאנחנו מכירים".
הכול קרה תחת מעטפת אש של חיל האוויר, פיקוד הדרום, וסיוע ימי של זרוע הים. "הגענו לשם מהר מאוד, והבנו שיש אירוע אחד שעבר בצורה חלקה, ושני שהוא יותר מורכב. הכוחות הייעודיים חילצו את נועה ארגמני, אנחנו פגשנו אותה תחת אש – ושלחנו אותה לנקודה יותר מאובטחת". אכן, היא פונתה למסוק הינשוף תוך זמן קצר, שם המריאה חזרה לשטח הארץ.
האיתור השני, בו הוחזקו אלמוג, אנדריי ושלומי, היה מסובך יותר. אחרי רגעים מותחים ודרמטיים, גם השלושה חולצו ועלו על מסוק, ובקשר מדווחת ההודעה לה ייחלו לאורך כל הפעולה: "היהלומים בידינו". אך במהלך הקרבות, מפקד צוות הימ"מ שהלך בראש הכוח, פקד ארנון זמורה ז"ל, נפצע מאש המחבלים ונהרג לאחר מכן.
"כבר 8 חודשים שהלוחמים עובדים קשה מאוד", מתאר מפקד סיירת גבעתי, "אנחנו נחושים להפוך אבן אבן, איפה שצריך, כדי להחזיר את האנשים שלנו הביתה. זו זכות ענקית להשתתף בכזה מבצע, ואתמול זה 'שלוק אוויר' להמשיך עוד ועוד. לא זוכר תחושה כזו מטורפת ב-8 החודשים האחרונים. זה היה משהו אחר. האדרנלין עדיין לא ירד".
"כל אחד מהלוחמים עושה את המשימה באומץ בלתי נתפס", הוא ממשיך, "רעות זו מילה שמגמדת את התחושה שלי. יש על מי לסמוך – וזה ממלא גאווה כל פעם מחדש".
"כשאתה מבין שאתה חלק מזה, ההרגשה היא עוצמתית ומשמעותית. לוחם שלי סיפר לי שהפעם הראשונה שהוא בכה מתחילת המלחמה – היה כשראה את נועה ארגמני", מתאר המ"פ, "ברגעים האלה – כולנו פועלים בשיתוף פעולה. אתה שומע את הטנקים, את המטוסים בשמיים ואת הסיוע מהים, ומרגיש רוח גבית. גם מהם – וגם מעם ישראל כולו".
