בנימה אישית, אני חייבת לומר שאף פעם לא מצאתי חיבור מיוחד ללהקת משינה. חובבת רוקנ'רול ישראלי שאני, משום מה לא הצליחה להתחבר ל"מכונה" שהם. אולי מכיוון שהייתי ביותר מידי חתונות ורקדתי שיכורה ברכבת אנושית את "רכבת לילה לקהיר".


המופע שהתקיים אמש (מוצ"ש) במשכן שינה לי את התפיסה לגבי הלהקה שמסמלת באופן חד משמעי את ימי הרוקנ'רול המשובחים, אלה שכולם מתגעגעים אליה בעידן ה'פופ' הממוסחר.

להקת משינה מבצעים להיטים מכל הזמנים בהגשה שונה, אקוסטית ורכה. באיזשהו מקום השירים הקצביים שלהם מאבדים מהאנרגיה שלהם ב'אנפלגד', מצד שני משינה, שאף פעם לא ממש הצליחו לרגש אותי מזיזים לי משהו. סוף סוף.

להיטים כמו 'שלח לי מלאך', 'אהובתי', 'נגעה בשמיים' ועוד... מוכיחים לי שלמרות שמעולם לא קניתי תקליט שלהם, אני עדיין מכירה את כל מילות השירים. הקהל האשדודי נותר מאופק ובחלקו הראשון של המופע נותר יושב במקומות, מוחא כפיים ובעיקר מתעד בטלפון הנייד פזמונים מוכרים.

יובל בנאי, סולן הלהקה מספר שהם הופיעו בצהריי שישי בתל אביב, בזמן שאירע הפיגוע ומציין שהייתה הופעה מדהימה, בעיקר מכיוון שהמצב לא קל אבל אנשים חזקים. לאחר מכן הוא שר שיר ומדבר על אביו המנוח: "אבא שלי לא היה רוצה שנחשוב עליו בצורה עצובה ותמיד היה אוהב לעשות עוד שיר אחד: עוד שיר אחד, אתה בטח לבד ואני מתגעגע".

בפרגון שלא מגיע כמובן מאליו הוא נותן במה לכל הנוכחים על הבמה ובעיקר לזמרת הליווי רודי ביינסין (דה וייס) ששרה בסולו את השיר "רואה לך בעיניים" של אתי אנקרי. יובל יורד מהבמה ורודי מקבלת מחיאות כפיים סוערות על יכולת ווקאלית מרשימה ומרטיטה. לאחר מכן שלומי ברכה גיטריסט הלהקה מבצע שיר סולו מאלבומו החדש וגם הכנרית גליה חי פוצה פיה ושרה את "את באה לבקר" של משינה.

עם הזמן הקהל קם על הרגליים והקצב של משינה עולה ועובר לרוקנרול המוכר והידוע. פחות עיבודים חדשים ויותר מסיבת ריקודים של ממש כשהקהל כולו נעמד על הרגליים ומשינה במלוא הדרם: בועטים, רוקדים, קופצים.

כשחברי הלהקה חוזרים ל'הדרן' אומר בנאי: "אנחנו מעל 30 שנה על הבמה וזה אף פעם לא מובן מאליו ותמיד מרגש" ואחרי עוד כמה להיטים הם מסיימים עם "תחזור תחזור" וכל הקהל מתנדנד מצד לצד, כך שנראה כאילו כל הקהל מתחבק ביחד.