תמונות: מהאלבום הפרטי של דואק

שמוליק דואק (48) מאשדוד, גרוש ואבא לרומיאו (20), יליד טבריה ותושב אשדוד מזה 24 שנים הוא מעצב שיער במקצועו אבל בשנים האחרונות ידוע ומוכר בעיר אשדוד בתור מוביל מחאות, פעיל חברתי וכזה שמתנדב לעזור לכל מי שרק מבקש. הוא סוג של לוחם צדק ומעיד על עצמו שתמיד היה אכפת לו ממה שקורה סביבו וזה הולך ומסתעף ומתגבר ככל שהזמן עובר.

דואק פרץ לתודעה הציבורית כאחד שלא מפחד להעביר ביקורת, בין אם על התנהלות העירייה באשדוד או על כל דבר שמצא לוקה בחסר וחיזק את כוחו דרך הרשת החברתית "פייסבוק". הוא מנהל מספר גדול יחסית של קבוצות, שחלקכם, סביר שלוקחים חלק בהן כמו: "ערבים זה לזה באשדוד" המונה 12 אלף חברים שכל מטרתה תרומה והתנדבות בין חברי הקבוצה, שם זיהה את הכוח שיש לרשת. בעקבות כך פתח קבוצה בשם "כל מה שמפריע לי באשדוד" שבה מעלים כל מיני בעיות, מפגעים, שיתופים על יחס לא יפה שקיבלו במקום כלשהו בעיר, במקביל לתלונות, פתח קבוצה בשם "שאפו אשדוד"- שבה מפרגנים על כל מיני דברים טובים שקורים בעיר, את הקבוצה "תנו כבוד לאמני אשדוד" ומנהל קבוצה נוספת של "מתנדבי סיירת אשדוד"- בה חברים מתנדבי סיירת ההורים שיוצאים מידי לילות חמישי לסיירת באזורים ה"מועדים לפורענות" כמו חופי הים והפארקים באשדוד ומשוחחים עם בני נוער שמבלים במוקדים הללו.

במקביל לכל אלו הוא מנהל את העמוד העסקי של המספרה שלו, את העמוד הפרטי שלו ועמוד מעריצי הזמר בוי ג'ורג' בישראל.

איך אתה מוצא זמן להתעסק בכל הדברים הללו? יש לך יותר מ- 24 שעות ביממה?
"אני מאמין שכשאתה רוצה מאוד לעשות משהו אתה מוצא את הזמן. יש אנשים שצופים בטלוויזיה במשך שעתיים- שלוש ביום. אותי אישית לא מעניין לבהות מול המסך... כשרוצים מוצאים זמן ולא רק- כשמתעסקים בעשייה חיובית נכנסים לניצול זמן ופרודוקטיביות ולפתע ניתן להספיק המון דברים".

מה הקשר שלך לאמני אשדוד למשל? אתה לא אמן בעצמך...
"יש לי אופי לוחמני ואני רודף צדק וכשאני רואה משהו מעוות אני מנסה לתקן אותו. דווקא יש לי אהבה גדולה למוזיקה באופן כללי. אני אמנם לא מוזיקאי אבל אני אמן בתחומי... ומוזיקה מלווה אותי לאורך כל היום. היה נראה לי מוזר שאנשים מוכשרים שגדלו באשדוד, משלמים מיסים, שמופעים ויוצרים ברחבי הארץ לא מקבלים במה בעיר שלהם וגם אם הם מקבלים, כאילו עושים להם טובה ולא משלמים להם בעבור כך. יש כאלה שעוסקים בזה מידי יום ויש כאלה שפחות דוחפים ומשווקים את עצמם ובמקום הזה אני נכנסתי. הרגשתי הרבה פעמים שאני הפה שלהם".

זה לא מוזר בעיניך שאתה דוחף אותם קדימה יותר מאשר הם את עצמם?
"יש כאלה שקצת חסרי בטחון ולא בטוחים בעצמם ועדיין הם מוכשרים מאוד. לכל אמן גדול היום יש מנהל או מפיק שדוחף אותו קדימה... אני אמנם לא מקבל שכר בעבור ה"עבודה" שלי אבל אני שמח מאוד לעזור למי שמבקש".

המחאה אגב עבדה?
"יש באשדוד המון אירועי תרבות בהם ניתן לשלב אותם והמצב אכן השתפר עם הזמן וכולם שמחים על כך... בקבוצת הפייסבוק היה "פוסט נעוץ" שרובו היה הודעה מחאתית על כך שהעירייה מקפחת את האמנים ושיניתי אותו לגמרי לפוסט בהיבט הרבה יותר חיובי כי דברים השתנו. כמו שאני אוהב למחות אני עוד יותר אוהב לפרגן והלוואי ותמיד היה רק על מה לפרגן. דברים קורים ואני לגמרי לוקח קרדיט על דברים שקרו".

בהקשר אחר לגמרי... ספר לי על הפעילות של סיירת ההורים?
"הסיירת קיימת מזה כשש שנים והיא אחת הוותיקות בארץ ואין כמעט בן/ בת נוער שלא מכירים אותנו. המטרה העיקרית של הסיירת היא ליצור דו שיח בין מבוגרים לבין בני נוער, לפנות אליהם בגובה העיניים ולא כגורם סמכותי או משטרתי. בטח ובטח שאנחנו לא מגיעים לחופי הים או הפארקים בלילות כדי לשפוך להם אלכוהול- זה לא מתפקידנו לעשות להם "נו נו נו". הילדים הללו בדרך כלל לא מנהלים שיחות עם ההורים שלהם והם  נפתחים בפנינו לפעמים. אנחנו יוצאים בימי חמישי בערב בסביבות השעה 22.00 בלילה עד אחת או שתיים בלילה, בימי הקיץ זה קורה גם בימים אחרים במהלך השבוע ואנחנו נותנים אוזן קשבת אם צריך לבני נוער, שואלים אותם שאלות...

ההתנדבות היא פעם בחודש וכמובן שיש כאלה שמתנדבים מידי שבוע. אגב יש כאלה שמתנדבים והם אפילו לא הורים אלא עושים זאת ממקום של אכפתיות. בימי הקיץ אנחנו מסתובבים גם בחופי הים בימי שישי בצהריים ומחלקים טרופיות עם כיתוב מסרים. כששואלים אותנו מה אנחנו עושים שם אנחנו מסבירים שיש לנו ילדים בגילם ואכפת לנו ממה שקורה איתם. יש כאלה שנפתחים ומשתפים אותנו בבעיות שיש להם בבית. אנחנו לא מוסכמים לטיפול בהם אבל במידה והם מבקשים עזרה אנחנו נותנים להם פרטים- כרטיס ביקור של שי נקש רכז הסיירת ובמידה והם פונים אליו הוא מעביר אותם לעזרה מקצועית,  גורם מוסמך כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכדומה מהרשות למאבק בהתמכרויות ואלימות שמנהלת סימונה מורלי, "עיר ללא אלימות", כשהיוזמה של הסיירת היא מהמשרד לביטחון פנים".

יש רגעים קשים ומרגשים בסיטואציות הללו?
"היה מקרה של נער ששתה וסיפר לנו שאבא שלו אלכוהוליסט שעזב את המשפחה ושאלנו אותו אם הוא מנסה להיות כמותו בזה שהוא שותה בירות. המשפט הזה הספיק כדי להפיל לו את האסימון. במקרה אחר מישהו שאל אותי מתישהו אחרי שדיברנו אם הוא יכול לבקש ממני משהו. חשבתי שהוא רוצה לבקש את מספר הטלפון שלי או משהו כזה והוא רק שאל אותי: "אפשר לקבל חיבוק?" אני זוכר שזה היה באחד מהלילות היותר קרים בחורף וכשחזרתי הביתה לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו, על הצורך שלו בחום ואהבה. מקרה קשה היה לפגוש נערה שראתה אותנו בגן אלישבע ושאלה מה אנחנו עושים שם. הסברנו לה מי אנחנו והיא אמרה "חבל שלא הייתם פה לפני שלוש שנים"... בדיעבד הבנו ממנה שהיא נאנסה. אחרי ששיתפה אותנו נתנו לה את ההסבר כיצד נוכל לעזור לה... ללא ספק גם יש סיפורים יפים וגם קשים אבל בגדול, יש לנו פה תחושה של שליחות".

מעצב שיער בכלל
דואק מעצב שיער מאז היותו בן 17. הוא הרגיש שהוא מתבזבז בלימודים ועבר לבית ספר מקצועי. הוא התחיל לעבוד בביתו בטבריה וכשעבר לאשדוד התמקם במספרה בה הוא עובד עד היום ברובע ב'. "הייתי בן 24, מיד אחרי שהתחתנו והגענו לאשדוד והצלחנו לקנות את הדירה במחיר ממש טוב והשכונה אז הזכירה לנו קצת את "מרלוז פלייס", עם בניינים בני שתי קומות, פארק גדול ויפה ליד וסוחרים במרכז. אהבתי את השכונה, החמימות והעממיות. עבדתי בכלל ברמת השרון אז, עזבתי שם והתחלתי לעבוד בדירה... עברנו לגור בדירה אחרת והמקום הפך לעסק שלי בו אני עובד עד היום", מספר דואק.

לא שקלת להיכנס לפוליטיקה המקומית?

" כל החיים אני שומע את השאלה הזו. אני יכול למנף את הכוח שלי דרך המערכת והציעו לי בבחירות האחרונות להיות גם מספר "שתיים" באחת המפלגות. אני לא אוהב פוליטיקה ברמת העיקרון, ואני בטח שסולד מכל הלכלוך שמגיע איתה, ההשמצות והדברים הפחות נעימים. אני פוחד שאהפוך בעיני אנשים שמעריכים אותי היום למושחת או שאאלץ להצביע בעבור דבר מסוים שאני לא מאמין בו כדי לוודא שיצביעו עבורי... פוליטיקה זו מערכת של המון אינטרסים ומלא בדברים בזויים... אני אוהב כל מה שקשור לעשייה ומבין שאם אהיה ב"בפנים" אוכל לקבל תקציבים עבור מיזמים ורעיונות ולתרום הרבה יותר אבל ההתמודדות והמלחמות והרפש שבא יחד עם זה... אני לא בטוח שאוכל לעמוד בזה".

ועדיין... מה יגרום לך כן לעשות צעד פוליטי?
"אין לי שאיפה שלי להיות חבר מועצה או עובד עירייה, ממש לא. אני יכול להמשיך ולהשפיע בדרכי שלי. לא מעניין אותי ה"תנאים" או ה"טייטל". עם זאת, הייתי מאוד שמח אם היו מציעים לי אחרי שנים רבות של עשייה, מתוך אהבה ונתינה תפקיד שדרכו הייתי יכול לשנות דברים לטובה".

תפקיד באיזה תחום יכול לעניין אותך?
"בתחום התרבות או הרווחה, אולי גם חינוך. אלו דברים שמעניינים אותי ואני מוכן לתרום את כל כולי בעבור זה. אני לא באמת חושב שמישהו יבוא ויגיש לי ג'וב על מגש של כסף ומבין שאני צריך לעשות את הצעד הזה, אבל אני עדיין סולד ממנו ומעדיף להשפיע בדרכי שלי, עד שאמצא את הדרך הנכונה והטובה יותר".


מה אתה הכי אוהב באשדוד?
"את האנשים החמים שהכי מזכירים לי את הילדות שלי בטבריה. בדרך עברתי דרך תל אביב ורמת השרון והציניות שם הייתה לי קשה מאוד, עד תחושה של ניכור בין בני אדם. כשהגעתי לאשדוד בימי שישי הייתה לי שכנה שהייתה מעבירה לי חלות בבוקר יום שישי שהיא בדיוק הוציאה מהתנור. זה מקסים בעיניי".

מילה לראש העיר?
"אני נבוך מהסיפורים של השחיתויות, שוחד, חקירות ועוד בעירייה. אני מאוד מעריך את ד"ר יחיאל לסרי, ראש העיר באופן אישי, הוא עושה דברים טובים ויפים בעיר אשדוד, אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתו יותר. לעיתים היא לא נשמעת ולי בתור תושב חשוב מאוד לדעת שהוא מגנה את הפרשיות שצצות, שיפגין מנהגות וישמיע את קולו בנושא".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]