אילן האב ספד לבנו ואמר – "אני יודע בן שהייתי קשה איתך כדי שתתחשל, אני יודע ששאלת את אימא מפעם לפעם –"אבא גאה בי?". אז אני רוצה לומר לך מה שלא אמרתי לך מעולם – אני הייתי מטורף עליך. לא היה אב גאה  ממני."

הסב יצחק שהיו קשור מאוד בנפשו לבן, נכדו סיפר –" אני זוכר לפני שנתיים, כאשר קבלת צו גיוס ראשון, באת לספר לי בהתלהבות. ישבתי בדיוק עם חברים בגינה ועשינו על האש. ספרת שאתה מתכוון להתגייס לקומנדו ואם לא אז לגולני וכולם צחקו....אז עניתי להם – "יבוא יום וכולכם תצדיעו לו". אז הנה הגיע היום הזה ואני מבקש מכולם להצדיע לבן". כל הקהל הצדיע בהתרגשות לבן כשדמעות זולגות מעיניהם".האם שרית וענונו בהלווית בנה

אנו נמשיך לבנות את העיר אשדוד, יחד עם בני משפחתך, נחזק אותה, נבסס אותה  ונבטיח כי היא תמשיך להתקיים כמקום של שלווה ושלום לתושביה, כי זוהי המורשת שעליה נפלת, על זה נלחמת ובעבור העיקרון הזה -חרפת את נפשך.

נפלת כגיבור בסג'עייה, במקום שממנו שוגרו עשרות  טילים לעבר העיר אשדוד. נפלת במשימה שהוטלה עליך, לשמור על הבית לשמור על אשדוד".

ההלוויה של בן וענונו הייתה רגע ענק של אחדות העם - גברים כילדים, נשים כחיילים עמדו ובכו. חילונים, דתיים וחרדים עמדו כאחד בהתרגשות עצומה כדי לחלוק כבוד למי שהקריב את חייו ביודעין למען המדינה. כמי שיצא לקרב מתוך תחושת שליחות עצומה, התאמן שנה לקראת גיוסו, הצטיין בטירונות, התנדב לצאת לקרב במטרה להגן על עירו המופגזת ועל מדינת ישראל.

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]