פרוספר | צילום: אורי קריספין

מידי בוקר ובוקר, בשעה 06:30 ברחוב הראשונים פינת רחוב סיני שברובע א' הוותיק באשדוד, נפתחת המכולת השכונתית של פרוספר דהן ואשתו דניאלה, עד השעה 20:00 וחוזר חלילה - כך כבר 38 שנים.

בזמנו, בתחילת שנות ה-80, המכולות השכונתיות היו מקום מרכזי לעשות בו קניות, עד מהפכת הסופרים שהביאה עמה שינוי בכל הקשור להרגלי הצריכה. כמו בסדרה שנות ה-80, המכולות השכונתיות היו מקום להתכנס, לשמוע סיפורים על השכנים, להתעדכן מה קורה בשכונה וכמובן גם לקנות מצרכים לבית.

מכולת של פעם עם המשקל המיתולוגי

עם השנים, התחרות גברה והתעצמה, יש שיאמרו - אף פגעה בבעלי המכולות והותירה אותם אי שם בעבר הרחוק, באותה תקופה נוסטלגית ותמימה כשדלתות הבתים היו פתוחות לרווחה והשכנים היו למשפחה אחת גדולה.

היום המכולות כבר אינן יכולות להתחרות עם הרשתות הגדולות ובעיקר משמשות להשלמות של סוף יום או סופ"ש. אבל סיפורים יש גם יש. ברוב המקרים מדובר על עסק שעובר מדור לדור, מאב לבן, ונשאר במשפחה. לעומת זאת, במקרה של הגיבור שלנו בסיפור, מדובר דווקא על אותו אדם שנושק לעשור העשירי בחייו ועושה זאת כבר שנים ארוכות.

אי שם ברחוב השקט שמאחורי המרכז המסחרי, המכולת של פרוספר עוד עומדת בעינה ונותנת שירות לדיירי השכונות הסמוכות, ממש כמו אז באווירה של פעם. כל מי שגר בארבעת העשורים האחרונים בשכונה הוותיקה, סביר להניח, מכיר את המכולת הפינתית ואת בעליה החינני עם כובע המגבעת והמבטא המרוקאי האותנטי.

פרוספר ובנו יוסי | צילום: אורי קריספין

פרוספר (87), נולד בעיר דימינט שבמרוקו ועלה לארץ ישראל בשנת 56. על אף שהוריו התגוררו בירושלים הוא בחר להתיישב באילת ולהישאר שם. 18 שנים לאחר מכן הוא העתיק את מגוריו אל המעברה באשדוד, בה הקים את משפחתו וגידל את ארבעת ילדיו.

"אחרי המעברה עברנו לרחוב המעפילים ומשם עברנו לשכונה פה וקנינו את החנות" - הוא מספר, "בהתחלה פתחתי קונדיטוריה, אבל זה לא עבד כל כך, אז החלטנו להפוך אותה למכולת והינה אנחנו עדיין כאן".

"לפעמים אנשים נכנסים ורואים חנות ענתיקה" – הוא מוסיף, "זה אמנם נכון, אבל היא מלאה בכל טוב. אתה יכול לבוא, רק תבקש ותקבל. אפילו דברים שלא חושבים בכלל למכור אותם בסופרים הגדולים".  

פרוספר בעל המכולת הוותיקה | צילום: אורי קריספין

אז מה, 38 שנים אתה פה ברצף?
"כמעט כן. הייתה תקופה שהלכתי לעבוד בקואופ ואשתי נשארה לעבוד במכולת, אבל לא הלך לה, היא לא הסתדרה כל כך עם האנשים. אז החלטנו להשכיר את המכולת למישהו ורק שהוא עזב חזרנו".

וואו המון שנים. אומרים על המכולות שהן שייכות לעבר. מה אתה חושב על זה?
"מה שהיה לפני 15-20 שנה, גמרנו, לא יהיה בכלל. אבל עדיין, אי אפשר בלי מכולת שכונתית. עשית קניות בסופר ופתאום גילית ששכחת משהו, רגע לפני שבת חסר לך דברים בסיסיים, לאיפה תלך? זה קורה לא פעם, ומה יותר נוח מלקפוץ למכולת ולהשלים את החסר?"

אז היום אנשים קונים בעיקר מוצרים בודדים?
"כן. להבדיל מפעם שהלקוחות היו עושים פה את כל הקנייה שלהם. בזמנו לקוחה הייתה נכנסת לחנות, עומדת ליד הדלפק, אומרת את המצרכים שהיא צריכה והייתה מקבלת אותם לתוך הסל מבלי שהייתה צריכה להסתובב בחנות".

צילום: אורי קריספין

ומבחינה השכונה. אתם מכירים אחד את השני?
"בוודאי, אני מכיר את כל מי שגר בשכונה גם כי אני בעצמי גר כאן. מרבית הלקוחות קבועים מגיעים מכל השכונות הקרובות".

פרוספר גר בסמוך לחנות בה הוא עובד, באותה דירה בה גר לאורך שנים. בית מטופח עם גינה שמארח לא מעט מהמשפחה, ילדים, נכדים ונינים. אין ספק שלגור בסמיכות למכולת או העסק שבו אתה עובד, מהווה יתרון בעיקר אם אתה צריך לפתוח מוקדם בבוקר ולסגור מאוחר בערב.

כל שעות היממה אתה נמצא בחנות? מהבוקר עד הערב?
"כמעט כן. מה עוד יש לי לעשות? אשתי או הילדים באים להחליף אותי שאני הולך לבית הכנסת או לנוח, אבל רוב היום אני כאן".

צילום: אורי קריספין

אנחנו רואים שיש לך עוד קופסה של הרשימות. זה עוד קורה?
"אנשים עוד רושמים כן. כמובן אם אלו אנשים מהשכונה ואנחנו מכירים".

יש הרבה "חובות"?
"לא כל כך. יש אבל לא הרבה, זו כבר לא התקופה של פעם שהיו כאן חובות של כמה אלפי שקלים כמעט לכל משפחה".

מה אפשר למצוא אצלך בחנות?
"הכל מהכל, מירקות, פירות, חלב, בשר ומוצרים בסיסים ועד מתנות לילדים, דברים לבית, מכונת גילוח, שתייה חריפה וכדומה".

מה הדבר הכי מוזר שמישהו ביקש לקנות?
"קונדומים" – הוא מחייך, "בחור צעיר בא למכולת וביקש קונדומים. וואלה אני מחזיק פה גם את זה. עוד דבר שאני זוכר שהיום בשל המצב הכלכלי, כבר קשה לקנות בקבוקי אלכוהול, אז אנשים בעיקר כאלה שאין להם הרבה כסף מבקשים ממני לפעמיים כוס של וודקה. גם את זה מוכרים כאן" – הוסיף תוך שמראה לנו כוס מיוחדת מפלסטיק סגורה שיש בה כמות וודקה מדודה ששווה לכוס שתייה אחת".

צילום: אורי קריספין

ספר על רגע מרגיז אתה זוכר מהשנים האלו.
"אני זוכר שפקחים מהעירייה הגיעו לחלק דוחות כי החנות הייתה פתוחה ביום שלישי אחה"צ. בזמנו היה אסור לפתוח בשעות האלו. הייתי אומר לפקח שיביא את הדו"ח ושילך כמה שיותר מהר כי כל הסיטואציה לא נעימה מול הלקוחות. עד שפעם אחת הגיע הפקח ואיים שילך איתי לבית משפט. כמעט הרבצתי לו" - הוא צוחק.

אתה חושב שבמציאות של היום בחור צעיר ושאפתן יוכל להתפרנס בכבוד אם יפתח מכולת?
"תלוי. אם יעשה מבצעים ופרסומים וישקיע בחנות שלו, אני מאמין שילך לו. אני למשל כבר לא אכפת לי כמה לקוחות באים לקנות. אני אומר תודה על מה שמגיע ברוך ה'. מבחינתי שפעם בחצי שעה ייכנס אדם אחד. אני מעביר את הזמן שלי פה ונהנה מזה חבל על הזמן. אבל בחור צעיר שמתחיל בעסק הזה בהחלט יכול לצמוח, לגדול ולהתפרנס בכבוד".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]