סוזן חיון

סוזן חיון (75) מאשדוד היתה בין הכלות הראשונות שנישאו בעיר. "התחתנו אני ובעלי לולו ב־4 בדצמבר 1962", היא מספרת. "התחתנו ברחוב ההסתדרות בבית הספר רמב"ם, כי באותה תקופה לא היו אולמות אירועים. זה היה בחופשת חנוכה ונתנו לנו שתי כיתות, שם ערכנו את מסיבת החתונה. את החופה ערכנו בבית כנסת ברובע ב' ליד השוק".

על הדקורציה היו אחראים בני המשפחה, שתלו שטיחים מקיר לקיר, את החלק האומנותי הפקידו בידיו של מתופף בשם אלברט, ואת האוכל הכינו אמו של החתן ובני המשפחה.

את שמלת הכלה מצאה חיון בתל אביב. "נסעתי עם אמא שלי וחמותי לתחנה המרכזית בתל אביב", היא מספרת. "השמלה הראשונה שמדדתי היתה בול עליי ואותה בחרתי. היא עלתה משהו כמו 50 לירות להשכרה והיא היתה מאוד יפה".

יש רגע שאת זוכרת במיוחד?

"כשירדתי לחופה מבית הוריי, אחי ארמו בדיוק הגיע מאימונים בדרום. אני ירדתי עם שמלה לבנה ונקייה והוא עלה עם מדים מלאים בבוץ".

בתה של חיון, קארן, נישאה ליעקב טובול באוגוסט 1986. את שמלת הכלה עיצבה לה האם סוזן, שעסקה שנים רבות בעיצוב אופנה. "אמא שלי בחרה לי את העיצוב ומי שתפרה היתה פרלה, השכנה שלנו מלמטה ברחוב כיכר סיגל", נזכרת טובול. "נסענו לבחור יחד בדים בחנות 'שאנל' בתל אביב, ופרלה עשתה את שאר העבודה".

השמלה של טובול היתה קלילה ובעיצוב נקי, "בלי הרבה קשקושים, כי אני לא אוהבת בגדים צפופים עם הרבה בלגנים. תמיד חלמתי שתהיה לי הינומה ארוכה, ואכן אמי עיצבה לי הינומה ארוכה אך נוחה".

טובול נישאה בבית הכנסת היכל דוד ברובע ב' והמסיבה התקיימה באולמי פלאז'ה. "זאת היתה אחת החופות המרגשות, ואנחנו גם היינו בין הזוגות הראשונים שתמונות החתונה שלהם פורסמו בעיתון", היא מספרת.

את האהבה של הסבתא סוזן לעיצוב ירשה רינת, בתה של קארן. רינת (30) בעלת סטודיו לעיצוב שמלות כלה בתל אביב. היא נישאהבשנת 2016 בקיבוץ חולדה, ולבשה שמלת כלולות בעיצובה. "כמה חודשים לפני החתונה סיימתי לימודי אופנה וצורפות בבצלאל ובחרתי להתמקד באופנה ושמלות כלה", מספרת שחם. "בדיוק עבדתי על הקולקציה החדשה שלי ופתחתי את הסטודיו בתל אביב. בהתחלה חשבתי לקחת שמלה מהקולקציה החדשה, אבל אז אמא הציעה שנבחר ביחד בדים ונעשה משהו מיוחד רק בשבילי".

הן הלכו ביחד לחנות המועדפת עליה בנחלת בנימין, "אותה חנות שסבתא ואמא קנו את הבדים לשמלת הכלה של אמא". אך הבד עמד בסטודיו שלושה חודשים והמתין בסבלנות ששחם תתפנה. "ידעתי פחות או יותר מה אני רוצה לעשות אבל הייתי עסוקה בקולקציה החדשה ובלקוחות", היא מספרת. לבסוף נאלצה לשלוח את העיצוב שלה לתופרת. "מעולם לא שלחתי עיצובים שלי לתופרות חיצוניות", היא אומרת כמעט בהתנצלות. "אני עושה את העבודה או מפקחת על התופרות שלידי. לבסוף, כשקיבלתי את השמלה, התוצאה לא תאמה את העיצוב שלי".

אז מה עשית?

"קניתי בד, שיבצתי עליו אבן־אבן ברגוע, כמו שאני אוהבת וכמו שאני עושה ללקוחות שלי, ותפרתי שמלה בעצמי".

מה מקורות ההשראה שלך?

"אני אוהבת גזרות פשוטות שמחמיאות לגוף ובדים מיוחדים עם רקמות ועבודות יד או אבנים. כשאני רואה בד משגע ההיגיון זז הצידה והיצר משתלט. אני קונה אותו ומיד מתחילה לעבוד". ¿

הכתבה המלאה בגיליון הנוסטלגיה המיוחד השבוע בידיעות אשדוד