גולות

המשחק האולטימטיבי בתחום משחקי החצר: הגולות היו עשויות זכוכית צבעונית והיינו מחזיקים אותן בכיס המכנסיים הקצרים, הן היו משקשקות ביניהן תוך כדי הליכה, ככל שהרעש היה גדול יותר - כך גאוותו של ההולך הייתה גדולה יותר, כיוון שזה סימל שיש לו בכיס כמות נכבדה של גולות.

מקור המלה הגיע מהשפה הערבית: "בלור" = "זכוכית", ומן הסתם "בלורה"גולה מזכוכית.

הגולות נקראו בחיפה בלורות, בתל אביב בנדורות ובירושלים ג'ולות ובמקומות אחרים הן נקראו גם קטינות. הגולות היו בעלות גודל אחיד, חוץ מגולה אחת גדולה במיוחד שלא כל כך שיחקו איתה ונקראה ברומבילה או בומבילה או "דוגשית".

הגולות עצמן נחלקו לסוגים שונים, הייתה גולה חלנגית (או לנגית) שהייתה הגולה הקונוונציונלית לעומת הפשוטה (או פשוטית) שלא הצטיינה ביופי מיוחד כל שהוא, הייתה גולה פצוצה שנקראה כך בשל פגמים במרקמה שנוצרו מפגיעות גולות אחרות בה, הייתה מעושנת שנקראה כך כיוון שהיה בתוכה מין צורת עשן ולעומת זאת הייתה הפרפרית שבתוכה היה צורת פרפר צבעוני. הייתה גולה ראסית שהייתה הגולה המועדפת לצליפות והייתה גזוזית שבתוכה היו בועות אוויר קטנטנות שנראו כמו בועות גזוז, ועוד.

עם הגולות היה אפשר לשחק משחקים רבים, כיד הדמיון הטובה. היה משחק שנקרא "בור"בו חפרנו בור קטן בעומק 2-3 ס"מ ולשם היינו צריכים לצלוף את הגולות אבל המשחק הנפוץ ביותר היה מור. המור היה קו משורטט בחול או באדמה..היו קיימים  שני סוגי "מור":"מור בננה" שצורתו כהייתה כמו הקו שתוחם בננה, והיה גם  שצורתו כמשולש שוה צלעות.

.

במשחק גולות היתה אמירה "חבטה מרדה". משחק שהיה אומרה לפני יריביו נתנה לו הזכות לנקות את השטח ליעד הבא, או לחלופין לשלול מהיריב לנקות השטח.

כל משתתף היה מניח גולה ב'מור', וכל אחד בתורו היה אמור לצלוף בגולות שבמור, להוציא גולה מהמור בלי שהגולה שלו איתה צלף תילכד בטווח המור. למושג מור נלווה המושג מור גונבתי, שבו הילדים הגדולים היו מתקרבים בהיחבא למשחקים, ובקפיצה מהירה היו מגיעים למור וגונבים את הגולות. ("...אל תשאל... הגדולים עשו לי מור גונבתי, רוקנו אותי מכל הגולות...").

"בבל טיז" אם במהלך משחק הגולה היתה מגיעה ליד קיר, היה צורך לכרוע רגל (לשבת על הרגליים המקופלות) עם הגב לקיר, לשרבב את היד מאחורי הישבן ובין הרגליים ורק כך להעיף את הגולה. רוב ה"מושגים" היו לקוחים מהשפה הערבית ובמקרה הזה הפירוש שער התחת (ישבן בעברית צחה).

לקביעת סדר המשחקים, בכל אחד מהמשחקים היו זורקים גולה, לכיוון המור לדוגמא, ומי שהיה הכי קרוב היה ראשון ואז הוא היה אומר "אבל קול" (ABEL KOOL) שמשמעו לפני כולם.

"דרם דרם" שני משתתפים מציבים את הגולות אחד מול השני ולאט לאט מקרבים אותן, עד שלאחד המשתתפים היה האומץ לצלוף בגולה של יריבו. אם פגע, זכה בגולה, אם פיספס, איבד את הגולה.

גולות